תולדות התרגום הסימולטני

 
אחד המתורגמנים הראשונים שפועלם מתועד בכתב מוזכר בספר בראשית מ"ב, 23, בסיפור על יוסף הפוגש את אחיו שירדו למצרים לשבור שבר. נאמר שם: "והם לא ידעו כי שומע יוסף, כי המליץ בינותם". "המליץ" הוא המתורגמן שסייע לתקשורת בין יוסף לאחיו. תפקיד חשוב זה של איפשור תקשורת בין-תרבותית צבר חשיבות ככל שהתפתח תהליך הגלובליזציה בעולם.

המליץ, מטבע הדברים (בהיעדר מכשור אלקטרוני), תרגם תרגום עוקב, דהיינו: הקשיב לדובר, שאחרי משפטים ספורים ערך אתנחתא, כדי לאפשר למתורגמן לתרגם את דבריו לשפת היעד.

לקראת משפטי נירנברג, המציאה חברת IBM את המכשור האלקטרוני לצורך תרגום סימולטני (אוזניות ומיקרופון למתורגמנים, ואוזניות לקהל), והשימוש בסוג זה של תרגום בעל-פה התפשט במהירות ודחק במידת-מה את רגלי התרגום העוקב. זאת, כיוון שהמאזין שומע באוזניותיו את התרגום של הנאום בזמן אמת ללא שיהוי, בניגוד לתרגום העוקב שיוצר עיכוב, בשל ההמתנה לדברי המתורגמן בתום כל פרק זמן שבו דיבר הנואם.
 
תא תרגום המתורגמנים יושבים בתוך התא
 
 
 
תא תרגום מבפנים עם האוזניות וקונסולת התרגום
 
 
 
 
 
תרגום בתא תרגום
 
 
 
תא תרגום